כמה ימים
ממש רגע לפני שהימים התקררו
היה יום חם
ואפילו חם מאוד
היא:״אני יוצאת ליום גיוס״ (התנדבות לקהילה)
אני:״אולי תקחי מים כי יהיה ממש חם״
היא:״לא צריך כבר שתיתי״
הראש והלב שלי
מנהלים דו שיח עיקש
קוטביות שכזאת, שנעה בין
״קומי ותעצרי אותה, שתקח מים״!
לבין, ״תאפשרי לה להרגיש… עד הסוף״
יש בי רצון עז
לגונן, לשמור, לעטוף, להדוף כל הרגשה רעה
ובאותו היום הבנתי
שדווקא הרצון הזה
עוצר את הילדה שלי מלצמוח
לצמוח אל עצמה
בחרתי לשחרר ובאומץ
לאפשר לה לגלות בתוכה
את הגבולות, היכולות
את מי שהיא מסוגלת להיות
ולגלות אל מי היא רוצה להתהוות
״אמא״. היא אמרה כשהיא חזרה,
״היה ממש חם, בפעם הבאה
אני חייבת לקחת איתי מים״
שלכם איילת
הורות בין רצון להגשמה💓
